החלטה בתיק ע"ע 5539-07-11

1.         זוהי בקשת המערער 2 (להלן - המערער) להורות על החזרת הערבון בסך של 5,000 ש"ח שהפקיד בקופת בית הדין, לאחר שהערעור בתיק זה הסתיים בפסק דין לפשרה ללא צו להוצאות.

            המשיב מתנגד למבוקש, שכן לטענתו הכספים הנ"ל עוקלו על ידו בתיק הוצל"פ מס' 01-88300-11-6 ולטענתו, אף הוגשה על ידו בקשה למימוש הכספים בתיק ההוצל"פ, ולכן לא רק שאין מקום להורות על החזרת הערבון למערער, אלא שעל מזכירות בית הדין, להעביר את הכספים לידיו שלו.

בתשובת המערער לתגובת המשיב, לא התייחס המערער לעיקול שהוטל, אך טען כי הוא נגרר בעל כורחו לשני הליכים בהם זכה ומשהסתיים הערעור בפסק דין בו בוטל החיוב כלפיו, מן הראוי להשיב לידיו את הפיקדון שהפקיד. בהמשך אף צירף המערער העתק של פסק דין שניתן בהליך אחר בבית משפט השלום בבאר שבע, בו חויב המשיב בתיק זה לשלם למערערת 1 סכומים שונים, כאשר לשיטתו, בנסיבות אלו כבר אין כל הצדקה להשארת הפיקדון בקופת בית הדין ויש להורות על החזרתו למערער.

2.         לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים וטענותיהם, אין בידי לקבל את טענות מי מהם, ואבאר.

3.         בדוננו במחלוקת זו שבין הצדדים, יש להבחין בין מישור הדיון בבית דין זה לבין מישור ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל.

4.         בכל הנוגע למישור הדיון בבית דין זה, הרי שהמקור להפקדת הכספים הוא החלטת רשם בית דין זה (כתוארו אז) אילן סופר מיום 3/2/12, אשר נעתר לבקשת המשיב וחייב את המערערים להפקיד: " עד ליום 9/2/12  בקופת בית הדין, ערובה להבטחת הוצאות המבקש (הוא המשיב בערעור - א.ר.ק.), בסכום במזומן או בערבות בנקאית בסך 5,000 ש"ח" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.).

עוד נקבע באותה החלטה כי ככל שהמערערים "לא יעשו כן - יימחק הערעור בלא התראה".

5.         הנה כי כן, כעולה מאותה החלטה, תכלית ההפקדה נועדה להבטיח את הוצאות המשיב ולא את מימוש פסק הדין.

לעניין זה אף נפסק לא אחת כי הפקדת הערובה נועדה להבטיח את הוצאות המשיב בערעור, כך שבכל מקרה, אין מקום לחייב את המערער בהפקדת ערובה בגובה סכום חובו על פי פסק הדין נשוא הערעור, שכן בית הדין אינו עוסק באכיפת פסקי דין [ראה: (בש"א (ארצי) 465/08 מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ נ' מוסא גהאלין, (החלטה מיום 28.11.08)].

6.         בדיון שהתקיים בערעור ביום 27/12/12, הגיעו הצדדים בהמלצת בית הדין להסכם פשרה מפורט, במסגרתו עתרו ליתן להסכם אליו הגיעו, תוקף של פסק דין "ללא צו להוצאות בערעור", ובהתאם ניתן פסק דינו של בית דין זה בערעור אשר אישר את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ללא צו להוצאות בערעור.

7.         משהסתיים הערעור בהסכמת הצדדים, ללא צו להוצאות - אין זאת אלא שמבחינת ההליך שהתקיים בבית דין זה, פגה העילה שבעטיה הופקד הערבון מלכתחילה (דהיינו להבטחת הוצאות המשיב) ועל כן וככל שהדברים נוגעים למישור ההליך בבית דין זה ועל פיו, אין מניעה להשיב את כספי הערבון למערער, וזאת ללא קשר לתוכן ההסכמה שהושגה בין הצדדים.

8.         אלא שבכך לא סגי, שכן במהלך חודש יולי 2012 הוטל על ידי המשיב עיקול על כספי המערער שהופקדו בקופת בית הדין, העיקול נרשם על ידי מזכירות בית הדין, ועד למועד זה לא התקבלה כל הוראה מלשכת ההוצאה לפעל כיצד לנהוג עם הכספים הנ"ל שעוקלו.

            במישור זה, אין כל נפקות לתוצאות ההליך שהתקיים בבית דין זה, שכן מבחינה זו קופת בית הדין, היא כמו כל צד ג' אחר אשר מוטל אצלו עיקול על כספי החייב, וכל עוד לא הורתה לו לשכת ההוצאה לפעל, אחרת, נאסר עליו לעשות כל דיספוזיציה בכספים.

9.         סיכומם של דברים -

כמבואר לעיל, וככל שהדברים נוגעים להליך בבית דין זה בתיק ע"ע 5539-07-11 קמה למערער הזכאות להשבת הכספים שהפקיד בקופת בית הדין.

דא עקא, משהוטל עיקול על הכספים - אין בידי להורות למזכירות להעביר את הכספים לא למערער ואף לא למשיב, כל עוד לא תוצג בפני המזכירות החלטת לשכת ההוצאה לפעל, בין אם כזו המורה על ביטול העיקול ובין אם כזו המורה על מימוש העיקול והעברת הכספים לגורם שיקבע בה.

10.       סוף דבר -

אשר על כן ולאור המבואר לעיל, עתירות שני הצדדים להעברת הכספים לידיהם - נידחות.

המזכירות תעביר את הכספים, אך ורק כנגד הצגת החלטה של לשכת ההוצאה לפועל ולגורם שתורה לה לשכת ההוצאה לפועל.